החלטה בתיק ת"א 15919-08

1.            לפניי בקשת הנתבעים להעביר לידיהם את הערובה שהופקדה בתיק זה, וכנגדה בקשת המנהל המיוחד לנכסי התובע להעביר את הערובה לקופת נושי התובע.

2.            ביום 4.2.09 ניתנה החלטתי לפיה, כתנאי להמשך ניהולה של התביעה, על התובע להפקיד ערובה על סך של 10,000 ש"ח להבטחת הוצאות הנתבעים.

3.            התובע מצוי כיום בהליכי פשיטת רגל.

4.            ביום 20.12.11 הגישו הנתבעים בקשה להטלת ערובה נוספת כתנאי להמשך ניהול ההליך, לאחר שהוטל עיקול על הערובה שהופקדה.

בעקבות זאת פנה התובע אל בית המשפט המחוזי בירושלים, בו מתנהל הליך פשיטת הרגל של התובע (פש"ר 14395-12-11 (מחוזי י-ם) דנינו נ' כונס הנכסים הרשמי). לאחר שהתקבלה הסכמת המנהל המיוחד על נכסי התובע, הורה בית המשפט המחוזי על ביטול העיקול. משכך, נמנעתי מלהורות על הפקדת ערובה נוספת.

5.            בפסק הדין שניתן ביום 22.10.12 נדחתה התביעה והתובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך של 10,000 ש"ח.

6.            הנתבעים מבקשים, כאמור, כי הערובה שהופקדה תועבר לידיהם, בגין סכום ההוצאות שנפסק לטובתם.

7.            לטענת המנהל המיוחד, נוכח הליך פשיטת הרגל בו מצוי התובע ומתן צו כינוס על ידי בית המשפט המחוזי יש להעביר את כספי הערובה לקופת כלל נושי החייב המתנהלת אצל כונס הנכסים הרשמי. לטענתו כספי הערובה הינם בבעלות החייב, הנתבעים הינם נושים ככל נושי החייב ולא חל עליהם כל דין קדימה ביחס לכספי הערובה לעומת נושים רגילים אחרים.

8.            לטענת הנתבעים הופקדה הערובה על ידי צד שלישי, מר דוד דנינו, ואין מדובר, אפוא, בכספים או בזכויות של התובע עליהם יכלו לשים יד מי מנושי הנתבע וקל וחומר לא המנהל המיוחד.

הנתבעים מציינים את השתלשלות הדברים לאחר עיקול הערובה, אשר עיקריה תוארו לעיל, וטוענים כי אין להניח שהסכמת המנהל המיוחד לבטל את העיקול שהוטל על הערובה נועדה להכשיל את בית המשפט, מתוך מחשבה שבתום ההליך ישוב הוא וינכס את הכספים לקופת הכינוס. המנהל המיוחד ידע לכל המאוחר בחודש מאי 2012 כי בקופת בית המשפט מופקד סכום הערובה ולמרות זאת לא נקף אצבע כדי לצרף את הסך האמור לקופת הכינוס ובכך לחסוך מבית המשט דיון סרק ומהנתבעים מפח נפש. רק כאשר הגיעה העת לקבוע כי הזכות בכספי הערובה שייכת לנתבעים, משהגנתם התקבלה ונפסקו הוצאות לטובתם, "הקיץ המנהל המיוחד ממקום רבצו". התנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם מושכלות ראשונים של תום-לב, של הגינות ושל נאמנות בהם הוא מחויב. בנסיבות אלה, בהן הוחרגה הערובה - בהסכמת המנהל המיוחד - מכלל נכסי החייב עליהם חל צו הכינוס, מושתק המנהל המיוחד מלטעון כעת להעברתה לקופת הכינוס.

עוד לטענת הנתבעים, הודות להסכמתו של המנהל המיוחד לבטל את העיקול, יכול היה התובע להמשיך בהליכים כנגד הנתבעים וליהנות מהסיכוי שיזכה בתביעתו - הנאה שגם למנהל המיוחד היה בה חלק, הואיל וזכייתו של התובע בתביעתו הייתה יוצרת מקור נוסף להעשרת קופת הכינוס.

עוד טוענים הנתבעים כי בידיהם זכות עיכבון על הערובה, כי הסכמת המנהל המיוחד העמידה אותם בדרגה אחת עם הנושים המובטחים וכי התנהלות התובע בהליך דנן מצדיקה את ביטול הליכי פשיטת הרגל.

9.            בתשובת המנהל המיוחד לתגובת הנתבעים נטען כי משנפלה מחלוקת בנוגע לשאלה זכותו של מי גוברת ביחס לכספי הערובה, הגורם שצריך להכריע בשאלה זו הוא בית המשפט המחוזי בו מתנהל הליך פשיטת הרגל.

10.        במכתבו לב"כ התובע מיום 22.5.12, אשר צורף לתשובת המנהל המיוחד, הבהיר המנהל המיוחד כי הוא מסכים לביטול העיקול. המנהל המיוחד אף ציין כי " כל סכום לו זכאי החייב על פי התביעה האמורה יש להעביר לאלתר לקופת הנושים במשרד הכונס הרשמי". בכך יצר מצג לפיו הוא תומך בהמשך ניהול ההליך ואין בדעתו לדרוש את צירופו של סכום הערובה לקופת הנושים. למנהל המיוחד היה עניין בתוצאות ההליך, שעשוי היה להכניס כספים לקופת הנושים, ומשכך גם בויתור על הערובה שהופקדה - שכן בלעדי הערובה לא היה מתנהל ההליך.

11.        לכך יש להוסיף כי מתגובת התובע לבקשת הנתבעים להפקדת ערובה נוספת עולה כי כספי הערובה הגיעו מידיו של צד שלישי לצורך הפקדת הערובה, ומשכך ספק אם ניתן להגדירם ככספים של התובע.

12.        אני דוחה, אפוא, את בקשת המנהל המיוחד.

13.        הערובה שהופקדה תועבר לידי הנתבעים לשם כיסוי ההוצאות שנפסקו לטובתם.

ניתנה היום, י"ט שבט תשע"ג , 30 ינואר 2013 , בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: